נפגעתם בשירות? ארבע נקודות שיכולות להשפיע על הדרך להכרה בזכויות
פגיעה בשירות אינה מתחילה תמיד באירוע שמתועד היטב ואף אינה מסתיימת בהחלטת הכרה ברורה. לפעמים הפציעה התרחשה במילואים והדבר האחרון שחשבתם עליו באותו רגע היה לתבוע. לפעמים הפגיעה היא נפשית והתסמינים התפתחו או קיבלו משמעות רק בהמשך. במקרים אחרים אין דו"ח פציעה מסודר או שהתיעוד שנעשה בזמן אמת היה חלקי ביותר. וגם לאחר שמשרד הביטחון הכיר בפגיעה, נותר שלב משמעותי נוסף – הוועדה הרפואית וקביעת דרגת הנכות.
בכל אחד מהמצבים הללו, השאלה אינה רק מה קרה לכם, אלא גם מה ניתן להוכיח, כיצד נכון לבנות את התמונה העובדתית והרפואית ומה חשוב לעשות בשלב שבו אתם נמצאים.
ריכזתי כאן בעבורכם ארבעה נושאים שבהם הבנה מוקדמת של התהליך עשויה לאפשר תיאום ציפיות, למנוע טעויות ולסייע במימושן של הזכויות.
4 נושאים שכדאי להכיר
ריכזתי כאן בעבורכם ארבעה נושאים שבהם הבנה מוקדמת של התהליך עשויה לאפשר תיאום ציפיות, למנוע טעויות ולסייע במימושן של הזכויות.
פציעה במילואים – מדריך זכויות מול משרד הביטחון
פצעתי במילואים – מה חשוב לעשות כדי לשמור על הזכויות מול משרד הביטחון?
פציעה במהלך שירות מילואים עשויה להקים זכאות להכרה כנכה צה"ל, אך עצם העובדה שהפגיעה אירעה בתקופת המילואים אינה תמיד מספיקה ונדרש לבחון כל מקרה לגופו. יש חשיבות לנסיבות האירוע, לקשר שבין השירות לבין הפגיעה ולתיעוד העובדתי והרפואי שנוצר בזמן אמת ובתקופה שלאחר הפגיעה.
לכן, לצד קבלת הטיפול הרפואי, חשוב ככל שניתן לתעד את נסיבות הפגיעה, לוודא שהן מקבלות ביטוי גם במסמכים הרפואיים ולשמור מסמכי שירות, פרטי עדים וכל חומר שעשוי לסייע בהמשך.
הפציעה התרחשה במילואים – האם זה אומר שמשרד הביטחון יכיר בי?
לא אוטומטית.
בתביעה להכרה אין די להראות שהייתם באותה עת בשירות מילואים ושאתם סובלים כיום מפגיעה רפואית. נדרש לחבר בין הדברים: מה אירע במהלך השירות, איזו פגיעה נגרמה ומהו הקשר בין האירוע או תנאי השירות לבין המצב הרפואי.
כאשר מדובר בחבלה ברורה – למשל פציעה במהלך פעילות מבצעית, אימון או משימה צבאית אחרת – הקשר עשוי להיות פשוט יחסית להוכחה.
אולם, גם במקרים שנראים בתחילה ברורים וקלים להוכחה, עלולות להתעורר בהמשך שאלות. למשל, האם כל המגבלות שמהן הנפגע סובל כיום נובעות מהאירוע בגינו הוא תובע? מה משמעותן של תלונות שהופיעו רק זמן מה לאחר הפגיעה? ומה קורה כאשר הייתה בעיה רפואית קודמת באותו איבר?
במחלות ובפגיעות שהתפתחו לאורך זמן התמונה עשויה להיות מורכבת עוד יותר, משום שלא תמיד ניתן להצביע על רגע אחד שבו "אירעה הפציעה".
"העובדה שנפגעתם בזמן המילואים היא נקודת הפתיחה. בתביעה עצמה יש לחבר בין מה שאירע בשירות, הפגיעה שנגרמה בעקבותיו ומה שניתן להוכיח.
מה כדאי לעשות סמוך ככל האפשר לפגיעה?
ראשית, בריאות והחלמה מהירה – יש לקבל את הטיפול הרפואי הנדרש.
אולם מבחינת התביעה העתידית, יש משמעות גדולה גם לאופן שבו האירוע זוכה לתיעוד.
ככל שניתן, חשוב שהרישום הרפואי יתאר לא רק את האבחנה אלא גם את נסיבות הפגיעה – כיצד היא אירעה.
יש הבדל ראייתי מהותי בין סיכום רופא שבו נכתב רק "כאבים בברך", לבין סיכום שמציין כי הכאבים החלו לאחר נפילה במהלך פעילות מסוימת בשירות.
כדאי לשמור גם מסמכי שירות וחומרים נוספים שעשויים לסייע להבנת האירוע ונסיבות הפציעה, לרבות: הפניות וטפסים, פרטי מפקדים וחיילים שהיו עדים לאירוע, תכתובות רלוונטיות, צילומים אם קיימים וכל חומר אחר שעשוי לסייע בעתיד לשחזר את נסיבות הפגיעה.
רק לאחר תקופת המילואים הבנתי שהפגיעה משמעותית – האם מאוחר מדי לתבוע?
לא בהכרח.
חיילי מילואים רבים ממשיכים במשימתם גם לאחר שנפגעו. לעיתים הפציעה נראית בתחילה קלה, לעיתים מעדיפים "לסחוב", ורק במהלך חופשה בבית או לאחר השחרור מהמילואים – מתברר שהפגיעה משמעותית יותר מכפי שנדמה היה מיד לאחר האירוע.
המשך השירות ואף סיום תקופת המילואים אינם "מוחקים" את הפגיעה ואינם שוללים כשלעצמם את האפשרות לפעול להכרה בה.
עם זאת, ככל שחולף זמן ללא דיווח או טיפול, עלול להיווצר קושי ראייתי: מתי הופיעו התסמינים? מדוע אין תיעוד מהתקופה הסמוכה לאירוע? האם אירע דבר נוסף מאז הפציעה? והאם ניתן לקשור בין המצב הרפואי כיום לבין מה שאירע בשירות?
לפיכך, לחלוף הזמן עשויה להיות משמעות משפטית, אך אין בו, כשלעצמו, כדי לקבוע שאין עוד אפשרות לפעול. יש לבחון כל מקרה לגופו, בהתאם לנסיבותיו, לתיעוד שנותר ולראיות שניתן לאתר גם בדיעבד.
השאלה אינה רק כמה זמן עבר, אלא האם ניתן עדיין לבנות רצף עובדתי ורפואי אמין המחבר בין מה שאירע בשירות לבין הפגיעה שממנה אתם סובלים כיום.
חשוב לדעת
הזיכרון שלכם לגבי מה שאירע חשוב, אך ככל שניתן לתמוך בו בראיות שנוצרו בזמן אמת – התשתית העובדתית לתביעה מתחזקת.
מסמך רפואי, דו"ח פציעה, הודעה למפקד, עד שהיה במקום או אפילו תכתובת שנשלחה בסמוך לאירוע עשויים לקבל משמעות כאשר נדרש, לעיתים חודשים ואף שנים לאחר מכן, לשחזר מה בדיוק קרה.
השורה התחתונה
נפגעתם במילואים? הטיפול הרפואי קודם לכל, אך במקביל כדאי לחשוב כבר בתחילת הדרך על שלושה דברים: תיעוד נסיבות האירוע, תיעוד רפואי של הפגיעה ושמירת הראיות שמחברות ביניהם.
נפגעתם במהלך שירות מילואים ואתם מבקשים להבין אם וכיצד נכון לפעול מול משרד הביטחון?
את הדרך הזו אני מכיר גם באופן אישי, לא רק כעורך דין, אלא גם כאלוף משנה במילואים וכנכה צה"ל בעצמי, לאחר שנפצעתי מספר פעמים במהלך שירותי הצבאי.
אשמח לעמוד לשירותכם, לבחון את המקרה ולסייע לכם להבין את האפשרויות העומדות בפניכם.
אלון מדנס | עורך דין ומגשר
פגיעה נפשית
פגיעה נפשית בעקבות השירות – כיצד מוכיחים את הקשר לשירות?
פגיעה נפשית יכולה להיות מוכרת גם כאשר אין פציעה גופנית נלווית, וגם כאשר התסמינים אינם מופיעים במלוא עוצמתם מיד לאחר האירוע.
אולם עצם קיומה של אבחנה נפשית אינו מוכיח שהפגיעה נגרמה עקב השירות. יש לבחון מה אירע או לאילו תנאי שירות נחשף הנפגע, מתי החלו התסמינים, כיצד התפתח מצבו הנפשי ומהי התשתית העובדתית והרפואית המחברת בין השירות לבין הפגיעה.
פגיעה נפשית לא תמיד מתהווה ביום אחד
כאשר חייל נפצע בגופו באירוע ברור, לעיתים קל יחסית לסמן את נקודת ההתחלה: היה אירוע, הייתה חבלה והחל טיפול.
פגיעה נפשית עשויה להיראות אחרת לגמרי.
לעיתים קיימת חשיפה לאירוע קשה אחד. במקרים אחרים מדובר ברצף של אירועים, במראות, באובדן, בסכנת חיים או בחוויות מצטברות לאורך תקופת השירות.
וגם התגובה אינה תמיד מיידית.
אדם יכול להמשיך לתפקד, לחזור הביתה, לעבוד ואפילו לשוב למילואים – ורק בהמשך להבין שמשהו השתנה: השינה נפגעה, מופיעים זיכרונות חודרניים, הימנעות, דריכות, התפרצויות, חרדה או קושי לחזור לרמת התפקוד שקדמה לשירות.
העובדה שהתסמינים קיבלו ביטוי מלא רק בהמשך אינה שוללת כשלעצמה את האפשרות לקשרם לשירות. אך היא מחייבת לבחון בצורה מסודרת את ציר הזמן.
"בפגיעה נפשית לא תמיד קיים אירוע אחד שמסביר את התמונה בכללותה. לעיתים נדרש לבחון רצף של אירועים, תסמינים, טיפול ושינויים בתפקוד כדי לזהות את הפגיעה ולהבין את הקשר בינה לבין השירות.
מה נדרש להוכיח?
ניתן לחשוב על התביעה כעל שלושה רבדים שצריכים להתחבר זה לזה:
מה אירע בשירות?
מה היו האירועים, המשימות או תנאי השירות שאליהם נחשף הנפגע?
מה קרה לנפגע?
מהו מצבו הנפשי, מתי החלו התסמינים וכיצד הם השפיעו עליו?
מה מחבר בין השניים?
האם קיימת תשתית עובדתית ורפואית התומכת בכך שהמצב הנפשי קשור לשירות?
אבחנה רפואית חשובה מאוד, אך היא אינה מחליפה את הצורך לבסס את נסיבות השירות. באותה מידה, הוכחת אירוע קשה אינה מחליפה את הצורך לבסס את הפגיעה הרפואית ואת הקשר בינה לבין אותו אירוע.
ומה אם לא פניתי לטיפול מיד?
זו אינה סיטואציה נדירה.
אנשים מגיבים אחרת למצבי לחץ וטראומה. יש מי שפונים מיד לעזרה, ויש מי שממשיכים לתפקד במשך תקופה ארוכה לפני שהם מבינים שהם זקוקים לטיפול.
מבחינה ראייתית, פער בין האירוע לבין הפנייה לטיפול הוא נתון שנדרש להתמודד איתו – אך הוא אינו בהכרח סוף התביעה.
במקרה כזה חשוב במיוחד לבדוק מה ניתן ללמוד מהתקופה שבין השירות לבין הפנייה לטיפול: האם בני המשפחה הבחינו בשינוי? האם חל שינוי בעבודה או בתפקוד? האם קיימות תכתובות או פניות כלשהן? האם היו תלונות רפואיות אחרות? האם אדם אחר אשר שירת לצד הנפגע יכול לתאר את האירועים שאליהם נחשף?
המטרה אינה "לייצר" בדיעבד תיעוד שלא היה, אלא לאתר את מה שקיים ולהסתייע בו לצורך גיבוש תמונה אמינה ומלאה ככל הניתן.
ומה אם היו לי קשיים נפשיים עוד לפני השירות?
מצב קודם אינו בהכרח שולל הכרה.
אבל הוא הופך את הבדיקה למורכבת יותר.
יתרה מכך, כאשר היה קיים רקע נפשי קודם שלא קיבל ביטוי בתיעוד הצבאי, עשויה להתעורר מחלוקת מורכבת הרבה יותר בשאלה מה היה מצבו של הנפגע לפני השירות ומהו השינוי שנגרם בעקבותיו.
יש להבחין בין מצבו של האדם לפני השירות לבין השינוי הנטען בעקבותיו: מה היה קיים קודם לכן, כיצד תפקד, למה נחשף במהלך השירות ומה השתנה לאחר מכן.
דווקא במקרים כאלה, התיעוד הרפואי שקדם לשירות עשוי להיות חשוב לא פחות מהמסמכים שנוצרו אחריו.
חשוב לדעת
בתביעה בגין פגיעה נפשית, אל תנסו "להישמע משפטיים" ואל תנסו להתאים את התיאור למה שאתם חושבים שמישהו רוצה לשמוע.
הבסיס לתביעה טובה הוא תיאור מדויק ואמין של מה שאירע ושל השינוי שחל בעקבותיו, לצד התיעוד והראיות שיכולים לתמוך בכך.
השורה התחתונה
בתביעה להכרה בפגיעה נפשית צריך לחבר בין תמונת השירות, ציר הזמן ותמונת המצב הרפואית.
ככל שהחיבור בין שלושת המרכיבים הללו ברור ומבוסס יותר, כך ניתן להציג בצורה מדויקת יותר את הקשר שבין השירות לבין הפגיעה.
חוויתם אירוע או תקופה קשה במהלך השירות ואתם מתמודדים מאז עם פגיעה נפשית?
אשמח לבחון ביחד אתכם את ציר הזמן, התיעוד והדרך הנכונה לפעול.
בואו נדבר על המקרה שלכם ←אלון מדנס | עורך דין ומגשר
אין דו"ח פציעה
אין לי דו"ח פציעה – האם עדיין ניתן להגיש תביעה למשרד הביטחון?
כן, במקרים המתאימים.
דו"ח פציעה הוא מסמך חשוב שיכול לסייע בהוכחת נסיבות האירוע, אך היעדרו אינו שולל אוטומטית אפשרות להכרה.
כאשר אין בידכם דו"ח פציעה, יש לבדוק אילו ראיות אחרות תומכות בתביעתכם: רשומות רפואיות, מסמכי שירות, עדים, דיווחים למפקדים, תכתובות, צילומים, שינוי בכשירות או בפרופיל וכל תיעוד אחר שיכול לסייע לבסס את האירוע ואת הקשר בינו לבין הפגיעה.
מדוע דו"ח הפציעה חשוב כל כך?
דו"ח פציעה הוא מסמך שעשוי לתעד באופן מסודר את עצם הפגיעה ואת נסיבותיה: מתי אירע האירוע? היכן? באילו נסיבות? מי היה נוכח? ואיזה איבר נפגע?
ככל שהדו"ח נערך בסמיכות גדולה יותר לאירוע, כך עשוי להיות לו משקל משמעותי יותר בביסוס העובדה שהפגיעה שעליה מדווח הנפגע התרחשה במהלך השירות ובנסיבות המתוארות.
אולם החיים אינם מתנהלים תמיד לפי הטופס.
דו"חות פציעה אינם תמיד ממולאים. לעיתים החייל אינו יודע שעליו לבקש זאת, לעיתים הטיפול במשימה קודם לבירוקרטיה, ולעיתים הפגיעה נראית בתחילה קלה ורק מאוחר יותר מתבררת חומרתה.
לכן היעדר דו"ח פציעה מחייב לבדוק אילו ראיות אחרות עשויות לתמוך בתביעה, ובוודאי שלא למהר ולהניח שהתביעה אבודה.
"דו"ח פציעה עשוי לצמצם מחלוקות באשר לעצם הפגיעה, לנסיבות שבהן אירעה ולעיתים אף למצבו הרפואי של הנפגע בסמוך לאירוע. לכן, ככל שהדו"ח נערך סמוך יותר למועד הפגיעה ומתעד באופן מלא ומדויק את נסיבותיה – כך עשוי להתחזק משקלו הראייתי. כאשר הדו"ח נערך או מאומת גם על ידי גורם רפואי מוסמך, עשוי הדבר לחזק עוד יותר את משקלו הראייתי."
אילו ראיות יכולות לסייע כאשר אין דו"ח?
כפי שצוין, לדו"ח הפציעה עשוי להיות משקל ראייתי משמעותי. כאשר הוא אינו קיים, יש לבחון אילו ראיות אחרות יכולות לבסס את נסיבות הפגיעה ואת הקשר לשירות. במקרים כאלה, לא פעם דווקא השילוב בין מספר מקורות ראייתיים הוא שמאפשר לגבש תמונה עובדתית מלאה ומשכנעת יותר.
תיעוד רפואי – במיוחד רשומה שנערכה בסמוך לפגיעה ומתארת את נסיבותיה.
מסמכי שירות – מסמכים שיכולים להראות היכן התובע שירת, באיזו פעילות השתתף ומה אירע באותה תקופה.
עדים – חיילים, מפקדים או אנשים אחרים שראו את האירוע או שנמסר להם עליו בסמוך להתרחשותו.
תכתובות – הודעות למפקד, לחברים או לבני משפחה שנשלחו בסמוך לאירוע.
תיעוד תפקודי – שינוי בכשירות, ימי מנוחה ("גימלים"), הקלות ("בתים"), הפניות, שינוי בתפקיד או נתונים אחרים שיכולים להתיישב עם הפגיעה.
לעיתים נודעת חשיבות לגיוון הראייתי ולאופן שבו הראיות משתלבות זו בזו.
ומה אם גם במסמך הרפואי הראשון לא מצוין כיצד נפצעתי?
גם כאן נדרש לבדוק את התמונה המלאה.
רשומה רפואית שאינה מתארת את נסיבות הפציעה אינה בהכרח מוכיחה שהאירוע לא התרחש. רופאים מתמקדים בראש ובראשונה באבחנה הרפואית ובטיפול, ולא כל פרט עובדתי מקבל ביטוי מלא בכל ביקור.
עם זאת, כאשר התביעה מוגשת זמן רב לאחר האירוע, וכל המסמכים המוקדמים שותקים לגבי נסיבות הפגיעה, הקושי הראייתי עלול לגדול.
לכן יש חשיבות לבדיקת כל רצף התיעוד, ולא רק למסמך אחד: מתי מופיעה לראשונה התייחסות לנסיבות האירוע? האם התיאור נשאר עקבי? והאם קיימות ראיות נוספות שתומכות בו?
חשוב לדעת
אל תנסו להשלים בדיעבד מסמכים כאילו נכתבו בזמן אמת ואל תנסו להתאים את תיאור האירוע למה שאתם חושבים שהיה צריך להיכתב.
דווקא כאשר חסר מסמך מרכזי, אמינות ועקביות מקבלות חשיבות יתרה.
מטרת הבדיקה היא לאתר את הראיות האמיתיות שנותרו ולבחון האם ניתן באמצעותן לבסס את נסיבות הפגיעה ואת הקשר לשירות.
השורה התחתונה
דו"ח פציעה יכול להיות ראיה חשובה, אבל הוא אינו מהווה תנאי סף בלעדי להכרה.
כאשר ראיה זו חסרה, נדרשת בחינה מדויקת יותר של נסיבות האירוע, איתור הראיות וגיבוש הרצף העובדתי והרפואי.
נפגעתם בשירות, אין בידיכם דו"ח פציעה ואתם חוששים שאין לכם דרך להוכיח את פציעתכם או את הנסיבות שהובילו לכך?
כדאי לבדוק אילו ראיות בכל זאת קיימות ומה ניתן להוכיח באמצעותן.
בואו נדבר על המקרה שלכם ←אלון מדנס | עורך דין ומגשר
ועדה רפואית
הוועדה הרפואית במשרד הביטחון – כיצד נקבעים אחוזי הנכות ומה חשוב להציג בפניה?
הכרה בפגיעה על ידי קצין התגמולים אינה קובעת את אחוזי הנכות.
לאחר ההכרה, תפקידה של הוועדה הרפואית הוא לקבוע את דרגת הנכות הנובעת מהפגיעה שהוכרה, בהתאם למצב הרפואי ולמבחנים הקבועים בדין.
לכן חשוב להגיע לוועדה כאשר ברור על מה בדיוק ניתנה ההכרה, מהן המגבלות שנותרו, אילו מסמכים ובדיקות משקפים אותן וכיצד הפגיעה באה לידי ביטוי כיום.
משרד הביטחון הכיר בפגיעה – האם החלק הקשה מאחוריי?
לא בהכרח.
הכרה היא הישג משמעותי: משרד הביטחון קיבל את הקשר הנדרש בין הפגיעה לבין השירות.
אולם ההכרה אינה אומרת עדיין מה תהיה דרגת הנכות.
זהו שלב נפרד.
אדם יכול להיות מוכר בגין פגיעה מסוימת, ובכל זאת להיוותר עם מחלוקת משמעותית לגבי חומרתה, המגבלות שנותרו בעקבותיה וסעיף הליקוי המתאים.
"ההכרה של קצין התגמולים מאשרת את דבר הפגיעה ואת קיומו של קשר סיבתי לשירות, ואילו הוועדה הרפואית קובעת את חומרת הפגיעה שנגרמה עקב השירות ואת אחוזי הנכות שנגזרים מכך."
מה בעצם בודקת הוועדה?
הוועדה אינה אמורה לקבוע את מצבו הרפואי הכללי של האדם.
היא בוחנת את הנכות הנובעת מהפגיעה שהוכרה.
לכן, לפני הוועדה חשוב לקרוא היטב את החלטת ההכרה ולהבין את גבולותיה.
לדוגמה, אדם עשוי לסבול ממספר בעיות אורתופדיות בגב, באגן ובברך. אך אם הוכרה פגיעה בברך בלבד – השאלה בפני הוועדה אינה, כמה אותו אדם מוגבל באופן כללי, אלא מהי דרגת הנכות שנגרמה לו עקב אותה פגיעה מוכרת בברך.
הבחנה זו חשובה במיוחד כאשר קיימות מספר פגיעות, מצב רפואי קודם או תלונות שהתפתחו לאחר האירוע.
כיצד נכון להתכונן לוועדה?
הכנה לוועדה אינה אמורה להסתכם בניסיון ללמוד מה לומר.
המטרה היא לוודא שהתמונה הרפואית האמיתית מוצגת באופן מלא, מדויק ומסודר.
לשם כך כדאי לבחון מראש:
במה בדיוק הכיר קצין התגמולים?
לא להסתפק בכך שיש הכרה. חשוב להבין מהי הפגיעה שהוכרה ומה היקפה.
מהו המצב הרפואי העדכני?
אילו אבחנות, בדיקות והדמיות קיימות ומה הן מלמדות אודות המצב הרפואי?
אילו מגבלות נותרו?
לא רק היכן כואב, אלא מה הפגיעה מונעת או מקשה על הנפגע לעשות.
האם כל המידע הרלוונטי נמצא בפני הוועדה?
יש לזכור כי מסמך חשוב שלא הוצג לוועדה אינו יכול לסייע בקבלת החלטתה. מנגד, במסגרת הליך ההכרה נחתם כתב ויתור על סודיות רפואית, ולכן עשוי לעמוד בפני הוועדה גם מידע רפואי שלא הוגש לה ביוזמת הנפגע.
אילו מבחנים רפואיים רלוונטיים לפגיעה?
דרגת הנכות אינה נקבעת לפי תחושת בטן אלא בהתאם למבחנים שנקבעו בדין. למשל, טווח תנועה, שיעור ירידה בשמיעה וכדומה.
האם כדאי לתאר לוועדה את "היום הכי גרוע שלי?"
כדאי לתאר את המצב כפי שהוא באמת.
לא להקטין – אבל גם לא להעצים באופן מוגזם.
אדם שחי עם פגיעה לאורך זמן לעיתים מתרגל למגבלות שלו וממעיט בחומרתן. לעומת זאת, אחרים, מתוך רצון שהוועדה תבין את הקושי, מתמקדים רק בימים הקשים ביותר.
שתי האפשרויות עלולות ליצור תמונה שאינה מדויקת.
נכון יותר להסביר בצורה עניינית כיצד נראית המציאות: מה אתם מסוגלים לעשות, במה אתם מוגבלים, באיזו תדירות מופיעים התסמינים וכיצד הפגיעה משפיעה בפועל על חיי היום-יום שלכם.
ומה אם הוועדה קבעה אחוזים שאינם משקפים את מצבי?
החלטת הוועדה אינה בהכרח סוף פסוק.
בהתאם לנסיבות ולהחלטה שניתנה, קיימים מנגנונים המאפשרים להשיג על קביעות הוועדה.
אולם לפני שמחליטים כיצד לפעול, חשוב לקרוא את פרוטוקול הוועדה הרפואית ואת נימוקי ההחלטה ולהבין מה בדיוק נקבע ומדוע.
האם הוועדה לא קיבלה טענה רפואית מסוימת? האם מסמך חשוב לא היה בפניה? האם קיימת מחלוקת לגבי סעיף הליקוי? האם הבעיה היא רפואית או משפטית?
ערעור אינו אמור להיות תגובה אוטומטית לכך שציפיתם ליותר אחוזים. ראשית, יש לזהות מהו הפער ומה ניתן לעשות לגביו.
גם לאופן שבו הוועדה נימקה את החלטתה עשויה להיות חשיבות בעת בחינת האפשרות להשיג עליה. בהקשר זה, חשוב לדעת כי החלטה שהוועדה הרפואית קיבלה מבלי לנמקה, עשויה במקרים מסוימים להוביל להליך חוזר, מבלי למצות את זכות הערר בפני הוועדה הרפואית העליונה.
בנוסף, חשוב לזכור כי ערעור על החלטת הוועדה אינו פועל בהכרח רק בכיוון של הגדלת אחוזי הנכות, ובנסיבות מסוימות הוא אף עלול להוביל להפחתתם. לכן כדאי לבחון את ההחלטה ואת סיכויי ההשגה לפני שפועלים.
ומה קורה אם מצבי מחמיר בעתיד?
גם נכות שנקבעה בעבר אינה בהכרח סוף פסוק.
כאשר הפגיעה המוכרת עצמה מחמירה, ניתן במקרים המתאימים לבחון בקשה לבדיקה מחדש.
יש להבחין בין מצב כזה לבין מקרה שבו מתפתחת פגיעה נוספת כתוצאה מהנכות המוכרת, שעשויה לעורר שאלה של נכות מוסבת.
למשל, אדם ששמיעתו נפגעה בשירות והוכר על כך, יכול להגיש בקשה להחמרה לאור המשך התדרדרות בשמיעתו. לעומת זאת, כאשר הנכות המוכרת גורמת לאורך זמן לפגיעה רפואית נוספת ונפרדת – למשל פגיעה מוכרת ברגל המביאה, עקב שינוי בדפוס ההליכה, לפגיעה באגן – עשויה להתעורר שאלת נכות מוסבת.
אלה מסלולים שונים, ולכן כאשר חל שינוי במצב לא נכון להסתפק באמירה "נהיה לי יותר גרוע". צריך להבין מה השתנה מבחינה רפואית ומה הקשר של השינוי לפגיעה שכבר הוכרה.
חשוב לדעת
אחוזי הנכות אינם רק מספר.
דרגת הנכות וסעיפי הליקוי שנקבעו עשויים להשפיע על היקף הזכויות שניתן לממש בהמשך.
לכן המטרה אינה להשיג כמה שיותר אחוזים, אלא לוודא שהוועדה מקבלת תמונה רפואית מלאה ומדויקת ושהנכות שנותרה כתוצאה מהפגיעה המוכרת נבחנת בהתאם למצבו האמיתי של הנפגע.
השורה התחתונה
הוועדה הרפואית היא שלב עצמאי ומהותי בתהליך קביעת דרגת הנכות.
גם כאשר עצם הפגיעה כבר הוכרה, עדיין יש להציג באופן מסודר מה נותר ממנה, כיצד היא מגבילה את הנפגע ומהי התשתית הרפואית שתומכת בכך.
הוכרתם על ידי משרד הביטחון ואתם עומדים בפני ועדה רפואית, או שקיבלתם החלטה שאינה משקפת לדעתכם את מצבכם?
אתם מוזמנים לפנות אליי.
בואו נדבר על המקרה שלכם ←אלון מדנס | עורך דין ומגשר
כשמכירים את המערכת גם מהצד השני
של השולחן
בתביעה מול משרד הביטחון יש מסמכים, מבחנים רפואיים וועדות. אבל מאחורי כל אלה נמצא אדם שנפגע בשירות, ולעיתים נדרש לעבור ממי שרגיל לבצע משימה ולדאוג לאחרים – למי שצריך להסביר את פגיעתו ולבקש הכרה בזכויותיו.
המעבר הזה מוכר לי היטב – גם מניסיון אישי.
במהלך פעילות מבצעית בשנת 2003, בהיותי סמג"ד בצנחנים, נוריתי ונפצעתי ברגלי. הפציעה הוכרה על ידי משרד הביטחון, וההתמודדות עם ההליך הייתה אחת הסיבות שהובילו אותי בהמשך ללמוד משפטים. גם כיום, כאלוף משנה בשירות מילואים פעיל, אני נחשף מקרוב לאתגרים הניצבים בפני פצועים חדשים – הן בהתמודדות עם מצבם הרפואי והן עם הבירוקרטיה שניצבת בדרך להכרה בזכויותיהם.
הרקע שלי מעניק לעבודתי המשפטית נקודת מבט נוספת: היכרות עם המציאות הצבאית, עם מקומו של הפצוע בתוכה ועם הדרך שבה צריך לתרגם את מה שאירע בשטח לתשתית עובדתית, רפואית ומשפטית ברורה.
נפגעתם בשירות? דברו עם מי שמכיר את הדרך כמפקד, כפצוע וכעורך דין.
אם נפגעתם בשירות ואתם מתלבטים כיצד לפעול מול משרד הביטחון, חסר לכם תיעוד או שאתם עומדים בפני ועדה רפואית – אינכם צריכים להגיע לשיחה הראשונה כשכבר יש בידיכם את כל התשובות. תשאלו, תתחבטו ותתייעצו.
זה בדיוק המקום להתחיל ממנו.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.