חושדים ברשלנות רפואית? כך בוחנים אם קיימת עילת תביעה
תוצאה רפואית קשה, אבחון שהתעכב או טיפול שלא הצליח עשויים לעורר חשד לרשלנות רפואית – אך החשד לבדו אינו מספיק.כדי לבחון אם קיימת עילת תביעה, צריך לחזור למידע שהיה בידי הצוות הרפואי בזמן אמת, לזהות כיצד היה מצופה ממנו לפעול, ולבדוק האם התנהלות שונה הייתה יכולה למנוע את הנזק או לשנות את התוצאה.במדריך זה נבחן את השאלות המרכזיות שיכולות לסייע להבין מתי אירוע רפואי מצער עשוי להפוך לתביעת רשלנות רפואית מבוססת.
במדריך זה:
מצבי רשלנות רפואית – היכן עלול להתרחש הכשל?
אבחון מאוחר או שגוי
כאשר היו סימנים שחייבו בירור נוסף, אך בדיקה מתאימה לא הוזמנה; כאשר תוצאה חריגה לא זכתה להתייחסות; כאשר תלונות חוזרות יוחסו במשך זמן רב לבעיה אחרת; או כאשר לא בוצעה הפניה למומחה במועד.
במקרים של מחלות מתקדמות, ובפרט מחלות אונקולוגיות, לעיתוי האבחון עשויה להיות משמעות הרת גורל, ועיכוב באבחון עלול במקרים מסוימים להשפיע על אפשרויות הטיפול ואף על סיכויי החלמה.
אולם גם כאן לא די לומר: \"אילו היו מגלים את המחלה קודם, מצבי היה טוב יותר\".
יש לבחון רפואית ומשפטית מה היה מצב המחלה במועד שבו ניתן היה לאבחנה, איזה טיפול היה ניתן במצב של גילוי מוקדם, ומה הסיכוי שאבחון מוקדם יותר אכן היה משנה את מהלך המחלה או את תוצאותיה.
טיפול רפואי שגוי או בלתי מתאים
מתן תרופה שאינה מתאימה, מינון שגוי, התעלמות מהתוויית נגד, בחירת טיפול שאינו מתאים למצבו של המטופל או הימנעות מטיפול שהיה נדרש בנסיבות העניין. כל אלה יכולים להסב נזק רב למטופל. יתרה מכך, גם כאשר הטעות מתוקנת בהמשך והמטופל מחלים באופן מלא, אין פירוש הדבר בהכרח שלא נגרם לו נזק בר-פיצוי. אם בעקבות הטיפול השגוי נגרמו למטופל כאב וסבל, תקופת החלמה ממושכת, טיפולים מיותרים, אובדן הכנסה או נזק אחר – אלה עשויים, בהתאם לנסיבות, להיכלל בתביעת הפיצויים.
רשלנות בניתוח או בפרוצדורה רפואית
הפגיעה יכולה לנבוע מאופן ביצוע הפעולה עצמה, מהיערכות לקויה לקראתה, מבחירת הפרוצדורה, מההרדמה או מהטיפול והמעקב שלאחריה.
עצם העובדה שנגרם סיבוך אינה מוכיחה שהניתוח בוצע ברשלנות. השאלה היא אם מדובר בסיכון שיכול להתרחש גם בטיפול סביר, או בנזק שנבע מהתנהלות שלא עמדה בסטנדרט הנדרש. בבירור השאלה עשויה להיות חשיבות גם לידע הרפואי שהיה מקובל במועד הטיפול, לספרות המקצועית ולשכיחות המוכרת של הסיבוך. אולם העובדה שסיבוך מסוים מוכר בספרות הרפואית אינה פוטרת כשלעצמה מאחריות. עדיין יש לבחון אם הצוות הרפואי נקט באמצעים סבירים כדי למנוע אותו, לזהותו ולטפל בו בזמן.
מעקב רפואי לקוי
לפעמים הטיפול הראשוני היה תקין לחלוטין – והכשל הגיע אחריו.
בדיקה שהרופא ביקש לבצע אך איש לא וידא את תוצאותיה; ממצא שהצריך ביקורת ולא נבדק שוב; מטופל ששוחרר ללא מעקב מתאים; או החמרה שהייתה צריכה להוביל לשינוי בטיפול.
במקרים כאלה, דווקא ציר הזמן עשוי להיות לב הבירור המשפטי.
היריון ולידה
תביעות עשויות להתעורר סביב מעקב ההיריון, פענוח בדיקות, זיהוי מצוקה עוברית, החלטה על אופן ומועד הלידה, ניהול הלידה והטיפול ביולדת או ביילוד.
גם כאן יש להיזהר מהמסקנה האוטומטית שתוצאה קשה בלידה מעידה בהכרח על רשלנות. יש לבחון את הנתונים שהיו בפני הצוות בכל נקודת זמן ואת ההחלטות שהתקבלו על בסיסם. במקרים המתאימים יש לבחון גם האם מידע מהותי שהתגלה במהלך ההיריון הובא לידיעת ההורים ואפשר להם לקבל החלטה מושכלת באשר להמשך הטיפול והאפשרויות שעמדו בפניהם.
קשר סיבתי – גם אובדן סיכויי החלמה יכול להיות נזק בר־פיצוי
לא תמיד ניתן להוכיח שאבחון או טיפול מאוחר הם שגרמו לבדם לתוצאה הרפואית הסופית. לעיתים המטופל היה חולה עוד קודם, אך ההתרשלות הרפואית הפחיתה את סיכוייו להחלים או לשפר את מצבו.
כבר לפני כארבעה עשורים הכיר בית המשפט העליון בכך שאובדן סיכויי החלמה שנגרם עקב רשלנות עשוי להיחשב כשלעצמו לנזק בר-פיצוי. ב-ע\"א 231/84 קופת חולים של ההסתדרות נ' פתאח איבד התובע, בשל התרשלות באבחון, סיכוי סטטיסטי של 30% להחלים, ובית המשפט הכיר באובדן הסיכוי עצמו כנזק שניתן לפצות בגינו.
הלכה זו חודדה בהמשך בע\"א 7469/03 המרכז הרפואי שערי צדק נ' זכריה כהן. שם הבהיר בית המשפט העליון כי דוקטרינת אובדן סיכויי ההחלמה אינה מיועדת להפחית פיצוי מקום שבו הוכח, במאזן ההסתברויות, שהרשלנות היא שגרמה לנזק. הדוקטרינה נועדה להתמודד עם מצבים של עמימות ממשית בשאלת הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לבין התוצאה.
המשמעות המעשית: גם כאשר לא ניתן לומר בוודאות שטיפול בזמן היה מביא להחלמה, עדיין יש לבחון האם הרשלנות שללה מהמטופל סיכוי ממשי לתוצאה רפואית טובה יותר.
היעדר הסכמה מדעת
רשלנות רפואית אינה עוסקת רק בשאלה כיצד בוצע הטיפול.
סעיף 13 לחוק זכויות החולה, התשנ\"ו–1996, קובע ככלל, כי לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא לאחר שנתן לכך הסכמה מדעת. לצורך קבלת ההסכמה מחויב המטפל למסור למטופל, באופן סביר, את המידע הדרוש לו כדי להחליט אם להסכים לטיפול – ובכלל זה האבחנה והפרוגנוזה, מהות הטיפול ומטרתו, התועלת הצפויה וסיכויי הצלחתו, הסיכונים הכרוכים בו וכן הסיכויים והסיכונים של טיפולים חלופיים או של הימנעות מטיפול.
מכאן נובע עיקרון חשוב: חתימה על טופס הסכמה אינה בהכרח סוף הבדיקה.
נניח שמטופל חתם לפני ניתוח על טופס הכולל רשימה ארוכה של סיכונים. עדיין עשויה להתעורר השאלה האם קיבל בפועל, ובמועד שאפשר לו לשקול את הדברים, את המידע המהותי שהיה דרוש לו כדי לקבל את ההחלטה באשר לפרוצדורה הרפואית שעבר.
למשל, האם הוסבר לחולה שקיימת חלופה טיפולית שמרנית? האם הוצג סיכון משמעותי במיוחד עבור אותו מטופל? האם הייתה אפשרות סבירה להימנע מההליך?
למעשה, החוק עצמו מכיר בכך שהסכמה מדעת אינה חייבת תמיד להינתן בכתב; בהתאם לסוג הטיפול, היא יכולה להינתן גם בעל פה או בדרך של התנהגות. אולם סעיף 14 קובע שבטיפולים מסוימים הקובעים בחוק נדרשת דווקא הסכמה בכתב.
הסכמה מדעת אינה רק דרישה פורמלית. היא מבטאת את זכותו של אדם לקבל מידע מהותי על הטיפול המוצע לו ולהחליט בעצמו מה ייעשה בגופו.
לכן, במקרים המתאימים, גם כאשר לא ניתן להוכיח שמסירת מלוא המידע הייתה משנה את התוצאה הרפואית, עשויה להתעורר שאלת הפגיעה באוטונומיה. כלומר, הפגיעה בזכותו של המטופל לקבל החלטה חופשית ומושכלת בנוגע לגופו ולטיפול הרפואי בו.
בית המשפט העליון הכיר בפגיעה באוטונומיה כראש נזק בר-פיצוי. בע\"א 2781/93 דעקה נ' בית החולים כרמל הוכרה זכותו של המטופל לפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה שנגרמה כאשר טיפול רפואי בוצע מבלי שנמסר לו המידע הדרוש לקבלת הסכמה מדעת.
המשמעות המעשית: השאלה אינה תמיד רק \"האם הטיפול גרם לי נזק?\", אלא לעיתים גם \"האם ניתנה לי האפשרות האמיתית להבין, לשקול ולהחליט לגביו ומה ייעשה בגופי?\"
בדיקת התביעה – איך נכון לבחון תיק רשלנות רפואית?
01 | מתחילים מהסיפור – אבל לא מסתפקים בו
יש להבין מה קרה מנקודת מבטו של המטופל: מתי הופיעו התסמינים, למי פנה, מה נאמר לו, אילו בדיקות בוצעו, מתי חלה ההחמרה ומה קרה לאחר מכן. הסיפור חשוב – אבל בתיק רשלנות רפואית צריך להפוך אותו לציר זמן עובדתי ורפואי מדויק ככל האפשר.
02 | אוספים את התמונה הרפואית המלאה
תיק רפואי יכול להתפרס על פני קופת חולים, בית חולים, מכון הדמיה, מעבדה, רופאים מומחים ומוסדות נוספים. לכן לא נכון להסיק מסקנות רק מסיכום אשפוז אחד או מתוצאה חריגה אחת. יש לאסוף את הרשומות הרלוונטיות ולבחון את השתלשלות האירועים כמכלול.
03 | מחפשים את נקודת ההחלטה
בתיק טוב ניתן להצביע על אותה נקודה ספציפית בה היה צריך לפעול אחרת. האם היה צריך לשלוח לבדיקת CT, לבצע ביופסיה, להפנות למיון, להפסיק תרופה, לבצע ניתוח, ליילד מוקדם יותר או להזמין את המטופל לביקורת? ככל שניתן להצביע בצורה מדויקת יותר על נקודת ההחלטה ועל המידע שהיה קיים באותו זמן – כך ניתן יהיה לבחון ברצינות אם הייתה סטייה מסטנדרט הטיפול.
04 | בודקים מה היה קורה אילו פעלו אחרת
זה אחד השלבים החשובים ביותר. גם אם נמצא כשל, יש לברר האם הוא באמת שינה את התוצאה. לדוגמה: אם גידול ממאיר אובחן באיחור של שנה, השאלה אינה מסתיימת בכך שהאבחון היה מאוחר. צריך לברר מה היה שלב המחלה שנה קודם, מה היו אפשרויות הטיפול אז, ומה הייתה המשמעות של האיחור מבחינת סיכויי ההחלמה, היקף הטיפול והנזק. כאן עובר לעיתים הגבול הדק בין אירוע רפואי מצער לבין תביעת רשלנות רפואית מבוססת.
05 | פונים למומחה הרפואי המתאים
עורך דין, טוב ככל שיהיה, אינו מחליף את הרופא המומחה. כאשר המקרה מצדיק זאת, יש לבחון אותו בעזרת מומחה בתחום הרפואי הרלוונטי, שיכול להתייחס לסטנדרט הטיפול, לקשר הסיבתי ולנזק. בחירת המומחה אינה עניין טכני. במקרה מורכב ייתכן שיהיה צורך ביותר מתחום מומחיות אחד. מדובר גם בהוצאה שיש להביאה בחשבון בניהול התיק. מעבר לכך, בתביעת רשלנות רפואית חוות הדעת אינה רק כלי עזר: ככלל, כאשר מבקשים להוכיח עניין שברפואה, תקנה 87 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע\"ט–2018, מחייבת לצרף לכתב הטענות חוות דעת של מומחה רפואי בתחום הרלוונטי.
06 | בוחנים גם את הנזק – לא רק את הרשלנות
אפילו כאשר קיימת התרשלות ברורה, התביעה אינה נבחנת בחלל ריק. יש להבין מהו הנזק שנגרם בגללה: נכות, צורך בטיפולים נוספים, קיצור תוחלת חיים במקרים מסוימים, אובדן הכנסה וכושר השתכרות, עזרת הזולת, הוצאות, כאב וסבל והשלכות עתידיות. יודגש כי בתביעות רשלנות רפואית, בניגוד לפיצוי בגין נזק לא ממוני בתאונות דרכים, אין נוסחה סטטוטורית מקבילה הקובעת את הפיצוי בגין כאב וסבל. לפיכך, גובה הפיצוי נקבע בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה, ובין היתר בהתחשב בחומרת הפגיעה, משכה, השלכותיה על חייו של הנפגע והנזק העתידי.
הדרך לתביעה
- קודם כל הבריאות! המשיכו לקבל את הטיפול הרפואי הדרוש לכם. בירור משפטי אינו תחליף לטיפול.
- אספו ושמרו את מלוא התיעוד הרפואי הרלוונטי – לרבות בדיקות, דיסקים של הדמיה, תוצאות מעבדה, הפניות והתכתבויות. אל תסתפקו במסמך הרפואי האחרון. האירוע המשמעותי עשוי להימצא דווקא בביקור מוקדם יותר, בתוצאה שלא זכתה להמשך בירור או ברצף של תלונות.
- כתבו לעצמכם ציר זמן – במיוחד לגבי שיחות או אירועים שאינם מתועדים היטב במסמכים.
- אל תפנו לצוות הרפואי בהאשמות לפני שהמקרה נבדק – לעיתים עדיין אינכם יודעים היכן בדיוק נמצא הכשל – ואם בכלל היה כזה.
- אל תמתינו עם הבירור שלא לצורך – בתביעות רשלנות רפואית חלים דיני ההתיישנות. גם אם המצב הרפואי עדיין לא התייצב, יש להביא בחשבון את דיני ההתיישנות ואת הצורך בשימור הראיות. ככלל, סעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי\"ח–1958, קובע תקופת התיישנות של שבע שנים בתביעה מסוג זה. עם זאת, קביעת המועד שממנו מתחילים למנות את שבע השנים עשויה להיות מורכבת, והחוק מכיר במצבים העשויים לדחות או להשעות את מרוץ ההתיישנות – למשל כאשר העובדות המהוות את עילת התביעה לא היו ידועות לתובע ולא ניתן היה לגלותן בזהירות סבירה. בנוסף, אצל קטינים, ככלל, התקופה שעד גיל 18 אינה באה במניין ההתיישנות. לכן לא כדאי להניח שתביעה התיישנה – או שטרם התיישנה – רק על סמך מספר השנים שחלפו ממועד הטיפול.
- אל תנסו להוכיח את הרשלנות לבד – כאשר משהו בטיפול מרגיש לא נכון, תחושת הבטן של המטופל יכולה להיות נקודת פתיחה חשובה – אבל היא אינה מספיקה כדי להוכיח רשלנות רפואית. הדבר הופך למאתגר במיוחד כאשר ממולו ניצבים לרוב מוסד רפואי וחברת ביטוח, המלווים בעורכי דין ובמומחים רפואיים מטעמם. כדי לבחון את המקרה באופן רציני יש לדעת אילו מסמכים לאסוף, מה לחפש ברשומה, איזו שאלה רפואית יש להפנות למומחה וכיצד לבחון את הקשר בין הכשל הנטען לבין הנזק.
לכן, כאשר מתעורר חשד לרשלנות שגרמה לנזק משמעותי, נכון לבחון את המקרה בעזרת עורך דין העוסק בתחום ובמידת הצורך באמצעות מומחה רפואי מתאים.
חושדים שנגרם לכם נזק עקב רשלנות רפואית?
כפי שראינו, לא כל תוצאה רפואית קשה מעידה על רשלנות – ולעיתים דווקא הפרטים הקטנים ברשומה הרפואית ובציר הזמן הם שמאפשרים להבין מה באמת קרה.
אם מתעורר חשד ממשי שהטיפול שניתן לכם לא עמד בסטנדרט הרפואי הנדרש וגרם לנזק, נכון לבחון את המקרה באופן מקצועי לפני שמחליטים כיצד לפעול.