לתיאום פגישת יעוץ
052-920-0206
052-920-0206
טיפול רפואי שלא הצליח, סיבוך לאחר ניתוח או אפילו אבחון שהתברר בדיעבד כשגוי אינם מוכיחים כשלעצמם שהייתה רשלנות רפואית.
השאלה המשפטית מורכבת יותר: האם הצוות הרפואי פעל כפי שמטפל סביר היה צריך לנהוג בנסיבות העניין, ואם לא – האם התנהלות זו גרמה למטופל נזק שהיה ניתן למנוע.
לפעמים הכשל נמצא בהחלטה שהתקבלה. לפעמים דווקא בבדיקה שלא הוזמנה, בממצא שלא זכה להמשך הבירור הנדרש, במעקב שלא בוצע או בטיפול שניתן מאוחר מדי.
לכן, כשמתעורר חשד לרשלנות רפואית, איני מסתפק בשאלה "האם הרופא טעה?" – שכן, זאת שאלה קלה באופן יחסי בחוכמה שבדיעבד – אלא בוחן כיצד היה מצופה מרופא סביר לפעול בנסיבות העניין, כיצד נהג בפועל, ומה היה משתנה אילו הטיפול היה ניתן כמצופה.
זו בדרך כלל השאלה הראשונה, אבל נקודת המוצא חשובה:
הרפואה אינה מתחייבת לתוצאות.
כך למשל, ניתוח יכול להתבצע כראוי ולהסתיים בסיבוך, וגם בירור רפואי סביר לא בהכרח יצליח לאבחן מחלות או פציעות מסוימות. מנגד, העובדה שהטיפול היה מורכב או שהמחלה הייתה קשה אינה פוטרת רופא מחובתו לפעול במיומנות ובזהירות הנדרשות.
בתביעת רשלנות רפואית, ככלל, יש לבחון את התקיימותם של ארבעה מרכיבים מצטברים:
חובת הזהירות המקצועית – של המטפל כלפי המטופל.
הפרת החובה – כשהטיפול, האבחון, המעקב או קבלת ההחלטות סטו מסטנדרט רפואי סביר.
קשר סיבתי – האם אותה סטייה גרמה לנזק או להחמרה.
הנזק – שנגרם למטופל והשלכותיו.
השאלה אינה רק האם הרופא טעה, אלא האם התרשל, ואם כן – האם התרשלות זו גרמה לנזק או להחמרה במצבו של המטופל, שלא היו מתרחשים אילו הטיפול היה ניתן כראוי.
רשלנות רפואית יכולה להתרחש בכל אחד משלבי הטיפול הרפואי, והיא עשויה לנבוע גם ממחדל ולאו דווקא מפעולה שגויה.
אבחון מאוחר או שגוי – כאשר היו סימנים שחייבו בירור נוסף, אך הדבר לא נעשה; כאשר תוצאה חריגה לא זכתה להתייחסות; כאשר תלונות חוזרות יוחסו במשך זמן רב לבעיה אחרת; או כאשר לא בוצעה הפניה למומחה במועד.
כשמדובר במחלה מתקדמת, ובפרט מחלה אונקולוגית, לעיתוי האבחון עשויה להיות משמעות הרת גורל, ולעיתים עיכוב באבחון עלול להשפיע על אפשרויות הטיפול ואף על סיכויי ההחלמה.
טיפול רפואי שגוי או בלתי מתאים – מתן תרופה שאינה מתאימה, מינון שגוי, התעלמות מהתוויית נגד, בחירת טיפול שאינו מתאים למצבו של המטופל או הימנעות מטיפול שהיה נדרש בנסיבות העניין.
רשלנות בניתוח או בפרוצדורה רפואית – הפגיעה יכולה לנבוע מאופן ביצוע הפעולה עצמה, מהיערכות לקויה לקראתה, מבחירת הפרוצדורה, מההרדמה או מהטיפול והמעקב שלאחריה.
עצם העובדה שנגרם סיבוך אינה מוכיחה שהניתוח בוצע ברשלנות. יש לבחון אם מדובר בסיכון שיכול להתממש גם כאשר הטיפול ניתן באופן סביר, או שמא בנזק שנבע מהתנהלות שלא עמדה בסטנדרט הנדרש.
מעקב רפואי לקוי – לעיתים הטיפול הראשוני היה תקין לחלוטין – והכשל הגיע אחריו.
בדיקה שהרופא ביקש לבצע אך איש לא וידא את תוצאותיה; ממצא שהצריך ביקורת שלא בוצעה; מטופל ששוחרר ללא מעקב מתאים; או החמרה שהייתה צריכה להוביל לשינוי בטיפול.
היריון ולידה – תביעות עשויות להתעורר סביב מעקב ההיריון, פענוח בדיקות, זיהוי מצוקה עוברית, החלטה על אופן ומועד הלידה, ניהול הלידה והטיפול ביולדת וביילוד.
ככלל, סעיף 13 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו–1996, קובע כי לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא לאחר שנתן לכך הסכמה מדעת. לצורך קבלת ההסכמה מחויב המטפל למסור למטופל, באופן סביר, את המידע הדרוש לו כדי להחליט אם להסכים לטיפול – ובכלל זה האבחנה והפרוגנוזה, מטרת הטיפול, התועלת הצפויה וסיכויי הצלחתו, הסיכונים הכרוכים בו וכן הסיכויים והסיכונים של טיפולים חלופיים או של הימנעות מטיפול.
מכאן נובע עיקרון חשוב: חתימה על טופס הסכמה אינה בהכרח סוף הבדיקה.
נניח שמטופל חתם לפני ניתוח על טופס הכולל רשימה ארוכה של סיכונים. עדיין עשויה להתעורר השאלה האם קיבל בפועל, ובמועד שאפשר לו לשקול את הדברים, את המידע המהותי שהיה דרוש לו כדי לקבל את ההחלטה באשר לפרוצדורה הרפואית שעבר.
גם כאשר לא ניתן להוכיח שמסירת מלוא המידע הייתה משנה את התוצאה הרפואית, עשויה להתעורר שאלת הפגיעה באוטונומיה. כלומר, הפגיעה בזכותו של המטופל לקבל החלטה חופשית ומושכלת בנוגע לגופו ולטיפול הרפואי בו.
משרד עורך דין מדנס
מטרת הפיצוי בדיני הנזיקין היא, ככל שניתן באמצעות כסף, להעמיד את הנפגע במצב שבו היה אלמלא העוולה.
בהתאם לנסיבות ולנזק ניתן לתבוע, בין היתר:
ככלל, תביעת רשלנות רפואית מתיישנת לאחר שבע שנים. עם זאת, קביעת המועד שממנו מתחילים למנות את התקופה עשויה להיות מורכבת, ובנסיבות מסוימות מרוץ ההתיישנות עשוי להידחות או להיות מושעה.
אצל קטינים, ככלל, התקופה שעד גיל 18 אינה באה במניין ההתיישנות.
לכן, כאשר מדובר באירוע ישן, כדאי לבדוק את שאלת ההתיישנות מוקדם ולא להניח שהתביעה התיישנה – או שטרם התיישנה – רק לפי מספר השנים שחלפו ממועד הטיפול.
ריכזנו עבורכם את התשובות לשאלות המשפטיות הנפוצות ביותר
בתחום רשלנות רפואית.
משווים, בעזרת המידע הרפואי והמומחים המתאימים, בין שני מצבים: מה אירע בפועל, ומה סביר שהיה קורה אילו המחלה הייתה מאובחנת במועד שבו ניתן וצריך היה לאבחנה.
ייתכן, למשל, שאבחון מוקדם יותר היה מאפשר טיפול פחות אגרסיבי, מפחית את הסיכון להתפשטות המחלה או משפר את סיכויי ההחלמה. מנגד, ייתכנו מקרים שבהם גם אבחון מוקדם יותר לא היה משנה באופן ממשי את התוצאה.
נניח שטכנאי, נגר או מתקין נפגע בידו ונקבעה לו נכות רפואית לצמיתות. אחוזי הנכות הרפואית לבדם אינם מספרים בהכרח את מלוא הסיפור. אותה פגיעה יכולה להיות כמעט חסרת משמעות לעובד אחד – ולשנות את מסלול חייו המקצועיים של אחר. כך למשל, פגיעה קלה במיתרי הקול עשויה כמעט ולא להשפיע, אם בכלל, על כושר השתכרותו של אינסטלטור, בעוד שלזמר הדבר עלול לסמן את סוף קריירת השירה שלו.בדיוק לשם כך קיימת, בין היתר, תקנה 15. כאשר הנכות מונעת מהנפגע לחזור לעבודתו או לעיסוקו, וגרמה לירידה קבועה ומשמעותית בהכנסתו, ניתן בתנאים המתאימים להגדיל את דרגת הנכות לצמיתות עד מחצית מדרגת הנכות הרפואית שנקבעה.
דוגמה מעשית
עובד כפיים שנפגע ברגלו ונקבעו לו 20% נכות לצמיתות, אך בעקבות הפגיעה אינו מסוגל עוד לחזור לעבודתו והכנסתו נפגעה באופן משמעותי, עשוי בתנאים המתאימים להיות זכאי להפעלת תקנה 15.
במקרה כזה ניתן להגדיל את דרגת הנכות שנקבעה לו עד מחצית – כלומר, בדוגמה זו מ-20% ועד ל-30%.המשמעות הכלכלית עשויה להיות ניכרת: הגדלה מ־20% ל־30% משמעה הגדלה של 50% בדרגת הנכות המזכה בקצבה.
בהתאם לשכרו של הנפגע ולמשך תקופת הזכאות, הפער המצטבר לאורך השנים עשוי להגיע לעשרות ואף למאות אלפי שקלים.
לחשוב שהמעסיק דיווח, אז הכול מטופל
דיווח למעסיק אינו מחליף את מימוש הזכויות מול הביטוח הלאומי ואת בדיקת יתר המסלולים.
להסתפק בדמי הפגיעה
דמי הפגיעה עוסקים בתקופת אי-הכושר הראשונית. אם נותרה נכות, זה עשוי להיות רק השלב הראשון.
לתת גרסאות שונות לאותה תאונה
"נתקלתי במכונה ונפלתי", "החלקתי על כתם שמן" או "איני זוכר כיצד זה קרה" הינם תיאורים שונים לנסיבותיו של אותו אירוע. אי-דיוקים בין הדיווח למעסיק, המסמך הרפואי וטופסי הביטוח הלאומי עלולים ליצור בהמשך קושי ראייתי ולסדוק את אמינותה של התביעה.
לחשוש שתביעה לביטוח הלאומי היא תביעה נגד המעסיק
עובדים רבים נמנעים ממימוש זכויותיהם מחשש שהדבר יפגע במעסיק ומכאן ביחסים עמו.
תביעה להכרה בפגיעה כתאונת עבודה מוגשת לביטוח הלאומי ואינה כשלעצמה תביעת נזיקין נגד המעסיק.
השאלה אם קיימת בנוסף עילת תביעה נגד המעסיק בשל התרשלות היא שאלה נפרדת, שיש לבחון בהתאם לנסיבות התאונה.
לחשוב שאם הביטוח הלאומי הכיר – אין עוד את מי לתבוע
הכרה אינה שוללת בהכרח תביעה נגד מי שאחראי ברשלנות לתאונה.
להתמקד רק בפציעה ולא במקצוע
בתאונת עבודה, השאלה מה אתם עושים למחייתכם יכולה להיות קריטית. פגיעה באצבע של פסנתרן, ביד של חשמלאי או בברך של מתקין אינה נבחנת רק לפי האבחנה הרפואית.
לחשוב שאם קיבלתי שכר באמצעות ימי מחלה – איני זכאי לדמי פגיעה
העובדה שבתקופת אי-הכושר המשכתם לקבל שכר מלא משום שנוצלו ימי מחלה אינה שוללת כשלעצמה את הזכאות לדמי פגיעה. ככל שמתקיימים תנאי הזכאות, דמי הפגיעה נועדו לכסות את תקופת אי-הכושר עקב הפגיעה בעבודה, והימים שבעדם משולמים דמי פגיעה אינם אמורים להיגרע ממכסת ימי המחלה שלכם.
קבלו טיפול רפואי בהתאם למצבכם וציינו שמדובר בפגיעה בעבודה תוך תיאור מדויק של נסיבותיה.דווחו למעסיק על התאונה ודאגו שנסיבות האירוע יתועדו בצורה מדויקת.שכיר שנפגע נדרש בדרך כלל לקבל מהמעסיק טופס בל/250 לצורך ההפניה לטיפול רפואי; לעצמאי קיים טופס בל/283.צלמו את מקום התאונה, הציוד או המפגע לפני שהם משתנים או מתוקנים, ככל שהדבר אפשרי ובטוח.שמרו פרטי עדים, בדקו אם היו מצלמות שתיעדו את האירוע, ואספו דוחות בטיחות, התכתבויות וכל מסמך הנוגע לאירוע.שמרו מסמכים רפואיים, אישורי אי-כושר, תלושי שכר וקבלות בגין הוצאות שהיו לכם עקב התאונה.אל תניחו שמימוש זכויותיכם מסתיים בקבלת דמי פגיעה. אם נותרה מגבלה בעקבות הפגיעה, יש לבחון בנוסף הגשת תביעה לנכות מעבודה – גם אם חזרתם לעבוד.
לא בהכרח. טופס בל/250 נועד להפנות עובד שכיר לקבלת טיפול רפואי כנפגע עבודה, והוא אמור להינתן על ידי המעסיק. אולם סירוב של המעסיק לשתף פעולה אינו מקנה לו את הסמכות להכריע אם האירוע יוכר כתאונת עבודה, שכן ההחלטה בעניין זה היא של הביטוח הלאומי. כאשר המעסיק מסרב לחתום או חולק על נסיבות התאונה, חשוב לתעד את הפנייה אליו ולפעול להגשת התביעה לביטוח הלאומי תוך ציון המחלוקת והצגת הראיות לנסיבות הפגיעה.
כן. חזרה לעבודה אינה שוללת כשלעצמה אפשרות להגיש תביעה לנכות מעבודה אם נותרה נכות עקב הפגיעה.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
לא בהכרח. לעניין הזכויות בביטוח הלאומי, עצם העובדה שגם העובד תרם להתרחשות התאונה אינה הופכת אוטומטית את האירוע לבלתי מוכר. בתביעת נזיקין, לעומת זאת, התנהגות הנפגע עשויה במקרים המתאימים להביא לקביעת אשם תורם ולהפחתת הפיצוי.
בהחלט כן. פגיעות מסוימות עשויות להיות מוכרות כמחלת מקצוע או מכוח תורת המיקרוטראומה. כאן חשוב במיוחד להבין את סוג העבודה, הפעולות שבוצעו לאורך השנים, תדירותן, החשיפות והקשר הרפואי בינן לבין הפגיעה.
במקרים שבהם משולמים תגמולי ביטוח לאומי בגין אותה פגיעה ובמקביל מתנהלת תביעת נזיקין, עשויה להתעורר שאלת ניכוי התגמולים מהפיצוי. לכן לא נכון להסתכל על כל מסלול בנפרד, אלא חשוב להבין את התמונה המשפטית הכוללת בטרם מגבשים אסטרטגיה לניהול התיק.
לא בהכרח. בהתאם לנסיבות, האחריות עשויה לחול על רופא, בית חולים, קופת חולים, מוסד רפואי או גורמים נוספים. השאלה החשובה אינה את מי כדאי לתבוע, אלא מי נושא באחריות המשפטית למעשה או למחדל שגרמו לנזק. כמו כן, ניתן לתבוע יותר מגורם אחד.
נניח שטכנאי, נגר או מתקין נפגע בידו ונקבעה לו נכות רפואית לצמיתות. אחוזי הנכות הרפואית לבדם אינם מספרים בהכרח את מלוא הסיפור. אותה פגיעה יכולה להיות כמעט חסרת משמעות לעובד אחד – ולשנות את מסלול חייו המקצועיים של אחר. כך למשל, פגיעה קלה במיתרי הקול עשויה כמעט ולא להשפיע, אם בכלל, על כושר השתכרותו של אינסטלטור, בעוד שלזמר הדבר עלול לסמן את סוף קריירת השירה שלו.בדיוק לשם כך קיימת, בין היתר, תקנה 15. כאשר הנכות מונעת מהנפגע לחזור לעבודתו או לעיסוקו, וגרמה לירידה קבועה ומשמעותית בהכנסתו, ניתן בתנאים המתאימים להגדיל את דרגת הנכות לצמיתות עד מחצית מדרגת הנכות הרפואית שנקבעה.
דוגמה מעשית
עובד כפיים שנפגע ברגלו ונקבעו לו 20% נכות לצמיתות, אך בעקבות הפגיעה אינו מסוגל עוד לחזור לעבודתו והכנסתו נפגעה באופן משמעותי, עשוי בתנאים המתאימים להיות זכאי להפעלת תקנה 15.
במקרה כזה ניתן להגדיל את דרגת הנכות שנקבעה לו עד מחצית – כלומר, בדוגמה זו מ-20% ועד ל-30%.המשמעות הכלכלית עשויה להיות ניכרת: הגדלה מ־20% ל־30% משמעה הגדלה של 50% בדרגת הנכות המזכה בקצבה.
בהתאם לשכרו של הנפגע ולמשך תקופת הזכאות, הפער המצטבר לאורך השנים עשוי להגיע לעשרות ואף למאות אלפי שקלים.
לחשוב שהמעסיק דיווח, אז הכול מטופל
דיווח למעסיק אינו מחליף את מימוש הזכויות מול הביטוח הלאומי ואת בדיקת יתר המסלולים.
להסתפק בדמי הפגיעה
דמי הפגיעה עוסקים בתקופת אי-הכושר הראשונית. אם נותרה נכות, זה עשוי להיות רק השלב הראשון.
לתת גרסאות שונות לאותה תאונה
"נתקלתי במכונה ונפלתי", "החלקתי על כתם שמן" או "איני זוכר כיצד זה קרה" הינם תיאורים שונים לנסיבותיו של אותו אירוע. אי-דיוקים בין הדיווח למעסיק, המסמך הרפואי וטופסי הביטוח הלאומי עלולים ליצור בהמשך קושי ראייתי ולסדוק את אמינותה של התביעה.
לחשוש שתביעה לביטוח הלאומי היא תביעה נגד המעסיק
עובדים רבים נמנעים ממימוש זכויותיהם מחשש שהדבר יפגע במעסיק ומכאן ביחסים עמו.
תביעה להכרה בפגיעה כתאונת עבודה מוגשת לביטוח הלאומי ואינה כשלעצמה תביעת נזיקין נגד המעסיק.
השאלה אם קיימת בנוסף עילת תביעה נגד המעסיק בשל התרשלות היא שאלה נפרדת, שיש לבחון בהתאם לנסיבות התאונה.
לחשוב שאם הביטוח הלאומי הכיר – אין עוד את מי לתבוע
הכרה אינה שוללת בהכרח תביעה נגד מי שאחראי ברשלנות לתאונה.
להתמקד רק בפציעה ולא במקצוע
בתאונת עבודה, השאלה מה אתם עושים למחייתכם יכולה להיות קריטית. פגיעה באצבע של פסנתרן, ביד של חשמלאי או בברך של מתקין אינה נבחנת רק לפי האבחנה הרפואית.
לחשוב שאם קיבלתי שכר באמצעות ימי מחלה – איני זכאי לדמי פגיעה
העובדה שבתקופת אי-הכושר המשכתם לקבל שכר מלא משום שנוצלו ימי מחלה אינה שוללת כשלעצמה את הזכאות לדמי פגיעה. ככל שמתקיימים תנאי הזכאות, דמי הפגיעה נועדו לכסות את תקופת אי-הכושר עקב הפגיעה בעבודה, והימים שבעדם משולמים דמי פגיעה אינם אמורים להיגרע ממכסת ימי המחלה שלכם.
קבלו טיפול רפואי בהתאם למצבכם וציינו שמדובר בפגיעה בעבודה תוך תיאור מדויק של נסיבותיה.דווחו למעסיק על התאונה ודאגו שנסיבות האירוע יתועדו בצורה מדויקת.שכיר שנפגע נדרש בדרך כלל לקבל מהמעסיק טופס בל/250 לצורך ההפניה לטיפול רפואי; לעצמאי קיים טופס בל/283.צלמו את מקום התאונה, הציוד או המפגע לפני שהם משתנים או מתוקנים, ככל שהדבר אפשרי ובטוח.שמרו פרטי עדים, בדקו אם היו מצלמות שתיעדו את האירוע, ואספו דוחות בטיחות, התכתבויות וכל מסמך הנוגע לאירוע.שמרו מסמכים רפואיים, אישורי אי-כושר, תלושי שכר וקבלות בגין הוצאות שהיו לכם עקב התאונה.אל תניחו שמימוש זכויותיכם מסתיים בקבלת דמי פגיעה. אם נותרה מגבלה בעקבות הפגיעה, יש לבחון בנוסף הגשת תביעה לנכות מעבודה – גם אם חזרתם לעבוד.
לא בהכרח. טופס בל/250 נועד להפנות עובד שכיר לקבלת טיפול רפואי כנפגע עבודה, והוא אמור להינתן על ידי המעסיק. אולם סירוב של המעסיק לשתף פעולה אינו מקנה לו את הסמכות להכריע אם האירוע יוכר כתאונת עבודה, שכן ההחלטה בעניין זה היא של הביטוח הלאומי. כאשר המעסיק מסרב לחתום או חולק על נסיבות התאונה, חשוב לתעד את הפנייה אליו ולפעול להגשת התביעה לביטוח הלאומי תוך ציון המחלוקת והצגת הראיות לנסיבות הפגיעה.
כן. חזרה לעבודה אינה שוללת כשלעצמה אפשרות להגיש תביעה לנכות מעבודה אם נותרה נכות עקב הפגיעה.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
לא בהכרח. לעניין הזכויות בביטוח הלאומי, עצם העובדה שגם העובד תרם להתרחשות התאונה אינה הופכת אוטומטית את האירוע לבלתי מוכר. בתביעת נזיקין, לעומת זאת, התנהגות הנפגע עשויה במקרים המתאימים להביא לקביעת אשם תורם ולהפחתת הפיצוי.
בהחלט כן. פגיעות מסוימות עשויות להיות מוכרות כמחלת מקצוע או מכוח תורת המיקרוטראומה. כאן חשוב במיוחד להבין את סוג העבודה, הפעולות שבוצעו לאורך השנים, תדירותן, החשיפות והקשר הרפואי בינן לבין הפגיעה.
במקרים שבהם משולמים תגמולי ביטוח לאומי בגין אותה פגיעה ובמקביל מתנהלת תביעת נזיקין, עשויה להתעורר שאלת ניכוי התגמולים מהפיצוי. לכן לא נכון להסתכל על כל מסלול בנפרד, אלא חשוב להבין את התמונה המשפטית הכוללת בטרם מגבשים אסטרטגיה לניהול התיק.
לא בהכרח. חוסר בתיעוד אינו מוכיח אוטומטית שהטיפול עצמו היה רשלני. עם זאת, לתיעוד הרפואי עשויה להיות משמעות ראייתית חשובה, ובנסיבות המתאימות חוסר מהותי בתיעוד עשוי להשפיע גם על אופן בירור העובדות ועל נטל ההוכחה בהליך.
נניח שטכנאי, נגר או מתקין נפגע בידו ונקבעה לו נכות רפואית לצמיתות. אחוזי הנכות הרפואית לבדם אינם מספרים בהכרח את מלוא הסיפור. אותה פגיעה יכולה להיות כמעט חסרת משמעות לעובד אחד – ולשנות את מסלול חייו המקצועיים של אחר. כך למשל, פגיעה קלה במיתרי הקול עשויה כמעט ולא להשפיע, אם בכלל, על כושר השתכרותו של אינסטלטור, בעוד שלזמר הדבר עלול לסמן את סוף קריירת השירה שלו.בדיוק לשם כך קיימת, בין היתר, תקנה 15. כאשר הנכות מונעת מהנפגע לחזור לעבודתו או לעיסוקו, וגרמה לירידה קבועה ומשמעותית בהכנסתו, ניתן בתנאים המתאימים להגדיל את דרגת הנכות לצמיתות עד מחצית מדרגת הנכות הרפואית שנקבעה.
דוגמה מעשית
עובד כפיים שנפגע ברגלו ונקבעו לו 20% נכות לצמיתות, אך בעקבות הפגיעה אינו מסוגל עוד לחזור לעבודתו והכנסתו נפגעה באופן משמעותי, עשוי בתנאים המתאימים להיות זכאי להפעלת תקנה 15.
במקרה כזה ניתן להגדיל את דרגת הנכות שנקבעה לו עד מחצית – כלומר, בדוגמה זו מ-20% ועד ל-30%.המשמעות הכלכלית עשויה להיות ניכרת: הגדלה מ־20% ל־30% משמעה הגדלה של 50% בדרגת הנכות המזכה בקצבה.
בהתאם לשכרו של הנפגע ולמשך תקופת הזכאות, הפער המצטבר לאורך השנים עשוי להגיע לעשרות ואף למאות אלפי שקלים.
לחשוב שהמעסיק דיווח, אז הכול מטופל
דיווח למעסיק אינו מחליף את מימוש הזכויות מול הביטוח הלאומי ואת בדיקת יתר המסלולים.
להסתפק בדמי הפגיעה
דמי הפגיעה עוסקים בתקופת אי-הכושר הראשונית. אם נותרה נכות, זה עשוי להיות רק השלב הראשון.
לתת גרסאות שונות לאותה תאונה
"נתקלתי במכונה ונפלתי", "החלקתי על כתם שמן" או "איני זוכר כיצד זה קרה" הינם תיאורים שונים לנסיבותיו של אותו אירוע. אי-דיוקים בין הדיווח למעסיק, המסמך הרפואי וטופסי הביטוח הלאומי עלולים ליצור בהמשך קושי ראייתי ולסדוק את אמינותה של התביעה.
לחשוש שתביעה לביטוח הלאומי היא תביעה נגד המעסיק
עובדים רבים נמנעים ממימוש זכויותיהם מחשש שהדבר יפגע במעסיק ומכאן ביחסים עמו.
תביעה להכרה בפגיעה כתאונת עבודה מוגשת לביטוח הלאומי ואינה כשלעצמה תביעת נזיקין נגד המעסיק.
השאלה אם קיימת בנוסף עילת תביעה נגד המעסיק בשל התרשלות היא שאלה נפרדת, שיש לבחון בהתאם לנסיבות התאונה.
לחשוב שאם הביטוח הלאומי הכיר – אין עוד את מי לתבוע
הכרה אינה שוללת בהכרח תביעה נגד מי שאחראי ברשלנות לתאונה.
להתמקד רק בפציעה ולא במקצוע
בתאונת עבודה, השאלה מה אתם עושים למחייתכם יכולה להיות קריטית. פגיעה באצבע של פסנתרן, ביד של חשמלאי או בברך של מתקין אינה נבחנת רק לפי האבחנה הרפואית.
לחשוב שאם קיבלתי שכר באמצעות ימי מחלה – איני זכאי לדמי פגיעה
העובדה שבתקופת אי-הכושר המשכתם לקבל שכר מלא משום שנוצלו ימי מחלה אינה שוללת כשלעצמה את הזכאות לדמי פגיעה. ככל שמתקיימים תנאי הזכאות, דמי הפגיעה נועדו לכסות את תקופת אי-הכושר עקב הפגיעה בעבודה, והימים שבעדם משולמים דמי פגיעה אינם אמורים להיגרע ממכסת ימי המחלה שלכם.
קבלו טיפול רפואי בהתאם למצבכם וציינו שמדובר בפגיעה בעבודה תוך תיאור מדויק של נסיבותיה.דווחו למעסיק על התאונה ודאגו שנסיבות האירוע יתועדו בצורה מדויקת.שכיר שנפגע נדרש בדרך כלל לקבל מהמעסיק טופס בל/250 לצורך ההפניה לטיפול רפואי; לעצמאי קיים טופס בל/283.צלמו את מקום התאונה, הציוד או המפגע לפני שהם משתנים או מתוקנים, ככל שהדבר אפשרי ובטוח.שמרו פרטי עדים, בדקו אם היו מצלמות שתיעדו את האירוע, ואספו דוחות בטיחות, התכתבויות וכל מסמך הנוגע לאירוע.שמרו מסמכים רפואיים, אישורי אי-כושר, תלושי שכר וקבלות בגין הוצאות שהיו לכם עקב התאונה.אל תניחו שמימוש זכויותיכם מסתיים בקבלת דמי פגיעה. אם נותרה מגבלה בעקבות הפגיעה, יש לבחון בנוסף הגשת תביעה לנכות מעבודה – גם אם חזרתם לעבוד.
לא בהכרח. טופס בל/250 נועד להפנות עובד שכיר לקבלת טיפול רפואי כנפגע עבודה, והוא אמור להינתן על ידי המעסיק. אולם סירוב של המעסיק לשתף פעולה אינו מקנה לו את הסמכות להכריע אם האירוע יוכר כתאונת עבודה, שכן ההחלטה בעניין זה היא של הביטוח הלאומי. כאשר המעסיק מסרב לחתום או חולק על נסיבות התאונה, חשוב לתעד את הפנייה אליו ולפעול להגשת התביעה לביטוח הלאומי תוך ציון המחלוקת והצגת הראיות לנסיבות הפגיעה.
כן. חזרה לעבודה אינה שוללת כשלעצמה אפשרות להגיש תביעה לנכות מעבודה אם נותרה נכות עקב הפגיעה.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
לא בהכרח. לעניין הזכויות בביטוח הלאומי, עצם העובדה שגם העובד תרם להתרחשות התאונה אינה הופכת אוטומטית את האירוע לבלתי מוכר. בתביעת נזיקין, לעומת זאת, התנהגות הנפגע עשויה במקרים המתאימים להביא לקביעת אשם תורם ולהפחתת הפיצוי.
בהחלט כן. פגיעות מסוימות עשויות להיות מוכרות כמחלת מקצוע או מכוח תורת המיקרוטראומה. כאן חשוב במיוחד להבין את סוג העבודה, הפעולות שבוצעו לאורך השנים, תדירותן, החשיפות והקשר הרפואי בינן לבין הפגיעה.
במקרים שבהם משולמים תגמולי ביטוח לאומי בגין אותה פגיעה ובמקביל מתנהלת תביעת נזיקין, עשויה להתעורר שאלת ניכוי התגמולים מהפיצוי. לכן לא נכון להסתכל על כל מסלול בנפרד, אלא חשוב להבין את התמונה המשפטית הכוללת בטרם מגבשים אסטרטגיה לניהול התיק.
אין "מחירון" לרשלנות רפואית. הפיצוי תלוי בנזק שהרשלנות גרמה בפועל: גיל, נכות, עיסוק והכנסה, השפעה תפקודית, צרכים רפואיים ושיקומיים, עזרת הזולת, כאב וסבל ונתונים נוספים. מכאן שאותה טעות רפואית יכולה להוביל לשווי תביעה שונה מאוד אצל שני אנשים שונים. במקרים שבהם הרשלנות גרמה לנזק מוגבל, הפיצוי עשוי להסתכם בעשרות אלפי שקלים. לעומת זאת, כאשר נגרמת נכות קשה, אובדן כושר השתכרות משמעותי או צורך בעזרה ובטיפול לאורך שנים, תביעת הפיצויים עשויה להגיע למאות אלפים ואף למיליוני שקלים.
לפיכך, אי אפשר להעריך ברצינות את שווי התביעה לפני שמבינים לא רק מה הייתה הרשלנות, אלא מה היא שינתה בחייו של הנפגע.
נניח שטכנאי, נגר או מתקין נפגע בידו ונקבעה לו נכות רפואית לצמיתות. אחוזי הנכות הרפואית לבדם אינם מספרים בהכרח את מלוא הסיפור. אותה פגיעה יכולה להיות כמעט חסרת משמעות לעובד אחד – ולשנות את מסלול חייו המקצועיים של אחר. כך למשל, פגיעה קלה במיתרי הקול עשויה כמעט ולא להשפיע, אם בכלל, על כושר השתכרותו של אינסטלטור, בעוד שלזמר הדבר עלול לסמן את סוף קריירת השירה שלו.בדיוק לשם כך קיימת, בין היתר, תקנה 15. כאשר הנכות מונעת מהנפגע לחזור לעבודתו או לעיסוקו, וגרמה לירידה קבועה ומשמעותית בהכנסתו, ניתן בתנאים המתאימים להגדיל את דרגת הנכות לצמיתות עד מחצית מדרגת הנכות הרפואית שנקבעה.
דוגמה מעשית
עובד כפיים שנפגע ברגלו ונקבעו לו 20% נכות לצמיתות, אך בעקבות הפגיעה אינו מסוגל עוד לחזור לעבודתו והכנסתו נפגעה באופן משמעותי, עשוי בתנאים המתאימים להיות זכאי להפעלת תקנה 15.
במקרה כזה ניתן להגדיל את דרגת הנכות שנקבעה לו עד מחצית – כלומר, בדוגמה זו מ-20% ועד ל-30%.המשמעות הכלכלית עשויה להיות ניכרת: הגדלה מ־20% ל־30% משמעה הגדלה של 50% בדרגת הנכות המזכה בקצבה.
בהתאם לשכרו של הנפגע ולמשך תקופת הזכאות, הפער המצטבר לאורך השנים עשוי להגיע לעשרות ואף למאות אלפי שקלים.
לחשוב שהמעסיק דיווח, אז הכול מטופל
דיווח למעסיק אינו מחליף את מימוש הזכויות מול הביטוח הלאומי ואת בדיקת יתר המסלולים.
להסתפק בדמי הפגיעה
דמי הפגיעה עוסקים בתקופת אי-הכושר הראשונית. אם נותרה נכות, זה עשוי להיות רק השלב הראשון.
לתת גרסאות שונות לאותה תאונה
"נתקלתי במכונה ונפלתי", "החלקתי על כתם שמן" או "איני זוכר כיצד זה קרה" הינם תיאורים שונים לנסיבותיו של אותו אירוע. אי-דיוקים בין הדיווח למעסיק, המסמך הרפואי וטופסי הביטוח הלאומי עלולים ליצור בהמשך קושי ראייתי ולסדוק את אמינותה של התביעה.
לחשוש שתביעה לביטוח הלאומי היא תביעה נגד המעסיק
עובדים רבים נמנעים ממימוש זכויותיהם מחשש שהדבר יפגע במעסיק ומכאן ביחסים עמו.
תביעה להכרה בפגיעה כתאונת עבודה מוגשת לביטוח הלאומי ואינה כשלעצמה תביעת נזיקין נגד המעסיק.
השאלה אם קיימת בנוסף עילת תביעה נגד המעסיק בשל התרשלות היא שאלה נפרדת, שיש לבחון בהתאם לנסיבות התאונה.
לחשוב שאם הביטוח הלאומי הכיר – אין עוד את מי לתבוע
הכרה אינה שוללת בהכרח תביעה נגד מי שאחראי ברשלנות לתאונה.
להתמקד רק בפציעה ולא במקצוע
בתאונת עבודה, השאלה מה אתם עושים למחייתכם יכולה להיות קריטית. פגיעה באצבע של פסנתרן, ביד של חשמלאי או בברך של מתקין אינה נבחנת רק לפי האבחנה הרפואית.
לחשוב שאם קיבלתי שכר באמצעות ימי מחלה – איני זכאי לדמי פגיעה
העובדה שבתקופת אי-הכושר המשכתם לקבל שכר מלא משום שנוצלו ימי מחלה אינה שוללת כשלעצמה את הזכאות לדמי פגיעה. ככל שמתקיימים תנאי הזכאות, דמי הפגיעה נועדו לכסות את תקופת אי-הכושר עקב הפגיעה בעבודה, והימים שבעדם משולמים דמי פגיעה אינם אמורים להיגרע ממכסת ימי המחלה שלכם.
קבלו טיפול רפואי בהתאם למצבכם וציינו שמדובר בפגיעה בעבודה תוך תיאור מדויק של נסיבותיה.דווחו למעסיק על התאונה ודאגו שנסיבות האירוע יתועדו בצורה מדויקת.שכיר שנפגע נדרש בדרך כלל לקבל מהמעסיק טופס בל/250 לצורך ההפניה לטיפול רפואי; לעצמאי קיים טופס בל/283.צלמו את מקום התאונה, הציוד או המפגע לפני שהם משתנים או מתוקנים, ככל שהדבר אפשרי ובטוח.שמרו פרטי עדים, בדקו אם היו מצלמות שתיעדו את האירוע, ואספו דוחות בטיחות, התכתבויות וכל מסמך הנוגע לאירוע.שמרו מסמכים רפואיים, אישורי אי-כושר, תלושי שכר וקבלות בגין הוצאות שהיו לכם עקב התאונה.אל תניחו שמימוש זכויותיכם מסתיים בקבלת דמי פגיעה. אם נותרה מגבלה בעקבות הפגיעה, יש לבחון בנוסף הגשת תביעה לנכות מעבודה – גם אם חזרתם לעבוד.
לא בהכרח. טופס בל/250 נועד להפנות עובד שכיר לקבלת טיפול רפואי כנפגע עבודה, והוא אמור להינתן על ידי המעסיק. אולם סירוב של המעסיק לשתף פעולה אינו מקנה לו את הסמכות להכריע אם האירוע יוכר כתאונת עבודה, שכן ההחלטה בעניין זה היא של הביטוח הלאומי. כאשר המעסיק מסרב לחתום או חולק על נסיבות התאונה, חשוב לתעד את הפנייה אליו ולפעול להגשת התביעה לביטוח הלאומי תוך ציון המחלוקת והצגת הראיות לנסיבות הפגיעה.
כן. חזרה לעבודה אינה שוללת כשלעצמה אפשרות להגיש תביעה לנכות מעבודה אם נותרה נכות עקב הפגיעה.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
לא בהכרח. לעניין הזכויות בביטוח הלאומי, עצם העובדה שגם העובד תרם להתרחשות התאונה אינה הופכת אוטומטית את האירוע לבלתי מוכר. בתביעת נזיקין, לעומת זאת, התנהגות הנפגע עשויה במקרים המתאימים להביא לקביעת אשם תורם ולהפחתת הפיצוי.
בהחלט כן. פגיעות מסוימות עשויות להיות מוכרות כמחלת מקצוע או מכוח תורת המיקרוטראומה. כאן חשוב במיוחד להבין את סוג העבודה, הפעולות שבוצעו לאורך השנים, תדירותן, החשיפות והקשר הרפואי בינן לבין הפגיעה.
במקרים שבהם משולמים תגמולי ביטוח לאומי בגין אותה פגיעה ובמקביל מתנהלת תביעת נזיקין, עשויה להתעורר שאלת ניכוי התגמולים מהפיצוי. לכן לא נכון להסתכל על כל מסלול בנפרד, אלא חשוב להבין את התמונה המשפטית הכוללת בטרם מגבשים אסטרטגיה לניהול התיק.
אין משך זמן קבוע, אך מומלץ להצטייד בסבלנות רבה. תביעות רשלנות רפואית עשויות להימשך זמן רב, בין היתר בשל הצורך באיסוף התיעוד הרפואי, קבלת חוות דעת מומחים וניהול ההליך המשפטי. משך ההליך תלוי במורכבות המקרה, במספר המומחים והצדדים ובשאלה האם התיק מסתיים בפשרה או בפסק דין.
אם מתעורר חשד ממשי שהטיפול שניתן לכם לא עמד בסטנדרט הרפואי הנדרש וגרם לנזק, אני מזמין אתכם לפנות אליי לבחינה מקצועית של המקרה.
בתיקי רשלנות רפואית, אני בוחן את רצף האירועים והתיעוד הרפואי, ובמידת הצורך נעזר במומחה רפואי מתאים, כדי להעריך האם קיימת עילת תביעה, מהם סיכוייה וכיצד נכון לפעול.